להבין בפשטות את ההתמכרות

הגיע הזמן לדעת את האמת. עכשיו... בוא ונצא למסע אל תוך המוח.

קודם כל עלייך להבין שניקוטין הוא סם. רעל איום, שמשתמשים בו גם בחומרי הדברה ושהגוף המופלא שלנו ממש לא מייצר רעלים. הוא מקסימום פולט אותם החוצה - לפחות את אלו שהוא יכול.

מתחת לשני חצאי המוח האנושי ממוקם איזור שלמעשה הוא זה שאחראי על כל עניין ההתמכרות. בשפה המדעית הוא נקרא"nucleus accumbens". בכל פעם שאנו מבצעים איזושהי פעולה שמביאה אל סיפוקה צורך מסויים, או שאנו מגשימים חלום, מטרה, או שאיפה, משתחרר נוירוטרנסמיטור הנקרא "דופאמין", לאותו איזור במוח האחראי על ההתמכרות. פעולת השחרור של הדופאמין, היא זו שלמעשה גורמת תחושה של תענוג, אופוריה, "היי", רוגע, שלווה, סיפוק, נחת.

כפי שידוע לנו, המוח האנושי מתעד כל פעולה וכל חוויה שאנו עוברים, ואם מדובר במשהו שגרם לנו סיפוק ועונג, תשאף המערכת המוחית, שאותה פעולה שיצרה את תחושת העונג, תחזור על עצמה מחדש. במילים פשוטות יותר, הדופאמין הוא פרס, תגמול, תמריץ על מנת ששוב נחזור על הפעולה שגרמה לו לצוץ ולהציף אותנו בתחושות של עונג.

 

איך זה מתקשר להתמכרות לסיגריות?

הניקוטין הוא סם נרקוטי לכל דבר. והרעה הטמונה בסמים ממכרים היא שהיא מקצרת באופן קיצוני ולא טיבעי את תהליך הפרשת הדופאמין לאותו איזור שאחראי על ההתמכרות.

המוח שלנו לא מסוגל להתמודד עם מתקפה כזו קיצונית של דופאמין ויש לכך סיבה: מבחינה אבולוציונית ישנה סברה שהתענוג אינו משרת מטרות של קיום או של המשכיות. ולכן לא צוייד מוחנו במנגנון פשוט וזמין להתמודד עם הצפתו בדופאמין.

אצל אדם המכור לסם יש הצפה לא הגיונית של המוח בדופאמין. ובגלל חוסר היכולת, אותה הסברנו קודם, להתמודד עם הצפה כזו, מאותתים קולטני הדופאמין להפסיק לייצר דופאמין. הם פשוט לא מסוגלים לשאת זאת, כי לגוף שלנו יש צורך טבעי להתמודד במתינות ובדרכים של השהייה ועיכוב כלפי כל מערכת הגמולים המוחיים הללו.

אז מה עושה המוח עכשיו כשאנחנו שוב , נורא רוצים להרגיש את ההיי הזה?

מזכיר לנו שרק הסם יכול להציף אותנו בתחושות כאלו מענגות ואנחנו מתחילים לצרוך אותו בהגזמה. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא התאהבות, שגם בה אגב משתחרר דופאמין במוח וזו הסיבה למה רובנו מרגישים בהיי תמידי כשאנו מאוהבים, ממש כמו מסוממים. אבל עלינו לזכור שאחרי חצי שנה - שנה, הגוף מתאזן מחדש וההתאהבות חולפת. מכירים את אלה שמכורים להתאהבות? אלו שאחרי שהם כובשים וחווים את הריגוש זה כבר לא מעניין אותם יותר והם רוצים לכבוש את הבחור\בחורה הבאה? בדיוק ככה זה עובד עם הסיגריה ושאר סוגי הסמים.

 

כיצד?

המוח זוכר שבכל פעם שעישנו סיגריה הוצפנו בדופאמין. כך נוצרת ההתמכרות - אנו מורגלים בכך שללא ה"מנה" הקבועה שלנו לא נצליח לעורר את הצפת מוחנו בדופאמין. אך מה שלמעשה קורה זה שבגלל תהליך הדיכוי של הקולטנים שלא רצו יותר דופאמין, גם המנה או הסיגריה כבר אינה באמת מגבירה את תחושת העונג לה אנו באמת מצפים.

ופה למעשה יוצר לעצמו המכור לניקוטין עולם שלם של התניות וסיבות הגיוניות לעשן:

1. אני עצבני = סיגריה זה מרגיע
2. אני שמח = סיגריה עושה עוד יותר שמח
3. אני עצוב, אני מדוכא , אני לחוץ , אני על שפת הים , אני אחרי האוכל , לפני האוכל , בדרך הביתה , בבית קפה , עם אלכוהול\בירה\וויסקי = סיגריה.

ההתמכרות לניקוטין היא זו שיוצרת אצל המעשן מערכת שלמה של הרגלים שמצדיקים את העישון. אל לנו לשכוח שהניקוטין הוא הסם הממכר ביותר שיש, מהסיבה הפשוטה ביותר שהגוף נפטר ממנו מהר מאד, ואז, כמה חבל אנו שוב צריכים אותו כדי להפיח כביכול חיים במפעל הדופאמינים שלנו במוח. ובגלל זה נורא קשה לנו כמעשנים להתרגל לחוות הנאה מהחיים, מארוחה טובה, מלשבת בבית קפה, מלשבת על שפת הים, בלי הסיגריה. הגמילה היא למעשה תהליך לא קל ופשוט המלמד את המוח שלנו לחזור מחדש למצב הטיבעי שלו וללמוד להנות במתינות ובעדינות.

אל לנו לשכוח שהמוח לא מחק את מערכת הגירויים שלאורך כל השנים הזכירה לו להדליק בכל פעם סיגריה, וזו הסיבה למה הרבה מעשנים לשעבר חוזרים פתאום לעשן אחרי שעשו הפסקה ארוכה כל כך. היה שם משהו, משהו מאד מעומעם שהצית את זה מחדש במוח. אצל אלכוהוליסט זו יכולה להיות סתם כוס בירה שמונחת סמוך לו בפאב, אצל מכור להירואין זה מזרק שבמקרה מונח שם בדיוק כשיש לו מצב רוח ממש רע, ואצל מעשן יכולה להיות זאת כל סיטואציה בה היה רגיל האדם להדליק סיגריה.

אבל כבר עשית כברת דרך, אז לא ניתן לחשק רגעי להחזיר אותך אחורה, לתוך מעגל הקסמים של ההתמכרות - ממנו קשה כל כך להתנתק.

מדובר אחרי הכל בחשק עז רגעי, שהיענות לו תגרור הרגשת תסכול מתמשכת - אז אני לא יעשה זאת לעצמי.

לסיום, הקלישאה הזאת, של 2-3 סיגריות ליום לא מזיקות, היא אשלייה שמכורים לניקוטין מאד אוהבים להיאחז בה. כל מעשן יודע שזה שטויות, כל מעשן יודע שהוא מרעיל את הגוף שלו בשיטתיות. אם ככה למה לעשן 2-3, בוא נעשן 100 בכיף ובהשלמה כי זה בסדר. זה ממש לא בסדר. את/ה באמת חושב/ת שאלו שמעשנים 2-3 סיגריות ביום כל כך רגועים וסבבה להם? ממש לא. הם כל הזמן עסוקים בלחכות במתח לסיגריה הבאה.

זהו, תזכור/י דבר אחד: זו התמכרות לסם הקשה, הבוטה והכי חוקי שיש.

התמכרות ולא יותר מזה.

ועכשיו, החלטת – שאת/ה כבר לא מוכן/ה להיות משועבד/ת לשום סם.

בהצלחה, ואנחנו איתך בכל שאלה או בעיה.